אני
עובר אני תקופה
תקופה בזמן שהיה
מסע שעברתי כמה שנים
צלקות שנשארו לי בפנים
 מזכירים לי זיכרונות  רעים
מספר על היד כאב אחד
ריקנות בלי זהות
זה מה שהרגשתי באותה  תקופה
היתה מטרה אחת לחיות
ואותו מסע אני עברתי לפני הרבה שנים
אבל אף פעם לא אשכך
זה נשאר איתי כל הזמן 
תמונה אחת ויחידה מטושטשת  נשארה לי של הורי  מזוודה שבה עליתי ארצה ומספר על היד
השפם פחם  והבלונד והמיין קאמפ והדגל הקרס האדום וכוכב הצהוב והמספרים והעשן ועצמות ושברירי זכוכית  והקרונות והמסילות ובכי עוצמתי של ילדים כל זה אני זוכר בחלקים  קטנים  שחרוטים  אצלי בזיכרון וכל  פעם שאני אוכל  אני אומר תודה  על משיש אבל כל עוד אני חיי אני יודע  שהצלחתי  במסע כותב אני ביומן  כל יום מה אני עובר והדגל  עם מגן דוד  תלוי אצלי בגאווה בחדרי ואני שמח בחלקי שמח שעם יהודי חיי 
ואני חושב מה הנקודה שעל הקצה. (דיאנה לטר)

 

פקודה  
פקודה 
פקודה
להכנס 
להכנס למקלחת 
מקלחת?! 
הייתי מופתע
סוף סוף אני אוכל לנקות את כל הלכלוך והריח הרע הנוטף ממני
אני רק מדמיין זאת מים חופש שחרור לכמה דקות
אז הלכתי היה טור ארוך
כולם רצו להכנס
אחד צעק "זה לא מקלחת זה מוות!"
אמרתי בטח הוא רוצה להכנס ראשון אז הוא רוצה שכולם ילכו ואז יהיה ראשון בטור
לא יחסתי לזה חשיבות גם לא החברים שלי
טוב עוד כמה דקות אני נכנס  להתקלח
בנתיים  אני חושב על האוכל שאקבל היום את פרוסת הלחם וכוס המים אני מדמיין איך זה נכנס לפה שלי הטעם של הלחם הקשה ששני בקושי יכולות לנגוס בו והמים המים שיחלחלו לי בתוך הגרון ואני ארגיש חיי לכמה שניות יש אני כבר ליד הדלת
הנה נכנסתי
וואו כמה אנשים דחוסים בחדר מקלחות ילדים תינוקות  נשים וגברים 
אמרתי טוב בטח כולם רוצים להתקלח
מי לא רוצה להתקלח בגטו?
ואז נסגרה הדלת
הרגשתי קצת חנק
חיכיתי שכבר יבואו המים החמים שהגוף שלי יחיה שוב
ואז אני מרגיש גז באפי והרגשתי חנק
עכשיו זה לא קצת חנק
אני מרגיש שכל הגוף חם
אבל לא חם מהמים החמים
אני מרגיש שהוא נשרף
 אני רואה הכל שחור
אני  לא מצליח לראות כלום כולם דוחפים צועקים כולם דופקים בקירות
הנשים שורטות את הקירות עם הציפורניים והילדים ותינוקות בוכים
עכשיו אני כבר לא פה
עכשיו אני כבר סתם גופה
סתם גופה ללא נשמה
גופה שעלייה גופה אחרת
גופה שישרפו אותה
והיא תהפוך לאפר
אפר שיתפזר לאדמה ואז יאכל אחרי העורבים
אפר הזה הוא בעצם אני
אפר זה משאני. (דיאנה לטר)

 

שקט עובר על פני
שקט שאי אפשר לסגת ממנו
שקט לפני המוות ואחריו
שקט שישאר ככה לתמיד
עניים עצמות
עניים של אחרים עם דמעות
שקט נשרר לו עם נשמותיהם
העולות מעלה מעלה
וכל ירייה אחד נופל
וכל ייריה נשמה צרורה בצלע אלוהים נחרבת
לשתיקה הזאת קוראים שקט מר אחרי המוות
ושתיקה של פחד לפני המוות.
וכאלה נשמות נעלמו להן מתחת לאדמה ב6 שנים 60 מיליון אנשים בכל מיני דרכים איומות שאי אפשר לומר במילים.
אבל רק לא לשתוק. (דיאנה לטר)

 

עוד סופה שלא נגמרת
ששוב חוזרת
ואחרי כמה זמן נעלמת
לא זה לא סופה רגילה
זאת סופה שמתפרצת
ולא סתם היא חולפת
היא מציפה אותם בלהבה
איזו להבה בדיוק?
להבה כואבת לא זה  לא סתם כאב
זה כאב עם סבל
טוב זה במילים עדינות אפשר לומר
כאשר הסופה קוראת היא לא נעצרת
היא ממשיכה בכל הכוח
לא רואה אף אחד
כולם מחכים שהיא תפסיק
אבל היא לא בדיוק מקשיבה לכך
זאת סופה שנקראת שואה
סופה הזאת שהזמן עושה את שלו
וכל זמן שסופה פועלת היא משמידה
היא משמידה אותם את האלה שלא יחזרו
כי הסופה שרפה והעלימה כל זכר
סופה שלא נגמרת
ששוב חוזרת. (דיאנה לטר)

  • Instagram
  • Facebook
  • YouTube

בית חינוך גליל מערבי, ת.ד 56 נהריה. טלפון 04-9933333  פקס 04-9520252

דואר אלקטרוני 1galilmaaravi@gmail.com

מסלול אישי להצלחה

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now