• Instagram
  • Facebook
  • YouTube

בית חינוך גליל מערבי, ת.ד 56 נהריה. טלפון 04-9933333  פקס 04-9520252

דואר אלקטרוני 1galilmaaravi@gmail.com

מסלול אישי להצלחה

ניצן, חבר של צחי, כתב שיר לזכרו המבוסס בחלקו על  הספד שנישא בהלוויה

את סוף השירות לא תחגוג, לא תגזור את החוגר / למזרח לא תיסע רחוק, לאן שהלכת אתה לא חוזר. // ... הדמעות שזולגות יזרמו, יתאדו או ייספגו, ורק אתה נשאר טמון במקום ההוא / לא נישא אותך על כתפינו כשתישא את בחירת ליבך, והילדים השחומים שלי לא ישחקו עם האדמונים הקטנים שלך. //ואיך כך עזבת בלי לומר שלום, אין שום הגיון שאתה לא כאן היום / הרי הבטחנו שניפגש בוודאות בגיל ארבעים, ונצחק על הימים שהיינו צעירים. // ואצלנו בעיירה, בכפר, ביישוב הקטן שבספר /קהילה די מצומצמת שלא יכולה לשכוח, אותך ידידי, הג'ינג'י המנוח. // ... איך נרבה לשמוח כל שנה,בחודש שבו עזבת לבלי שוב ? / ואינספור אנשים מודים בערגה, ששנינותך וייחודך עשו אותך כה אהוב.// הלכת ככה בלי להיפרד ובלי להודיע, אתה , שסיפרתי לך כל מה שאין איש יודע / האם יכולת לנחש כמה אכעס כמעט מיד? את ההמנון שלך ניאלץ לשיר לבד.

צחי קוגן

בנם של סבטלנה ואלכסנדר. צחי נולד בשלומי אשר בגליל המערבי ביום י"ב בטבת תשנ"ב (1991.12.19), ילד רביעי במשפחה ולו שלושה אחים: יגאל, מיכאל וחנן. שלושת אחיו של צחי בוגרים ממנו במספר שנים, הצעיר בהם היה בן שמונה כשצחי נולד. " צחי היה תינוק ג'ינג'י חייכן מצחיק ויפה תואר", סיפר אחיו מיכאל, "אנחנו, האחים הגדולים ממנו, התחרינו על תשומת ליבו ואהבתו של האח הקטן. התנדבנו להביא אותו מהגן אך הוא תמיד התעקש ללכת לבד ולחזור לבד ... עצמאי ". צחי, "צחלה" בפי אוהביו, התגלה מילדותו כילד מאוד חכם, שקט ומוכשר. הוא כל הזמן ספג חוויות מסביבתו, מהבית, מהגן, מהטלוויזיה וכמובן מהמחשב, וכך רכש ידע רב במגוון תחומים. משהחל לדבר הוא בלט בכושרו המילולי, אהב לספר את חוויותיו ואת התרשמויותיו לכל מי שהיה סביבו.
המחשב ריתק את צחי מגיל צעיר מאוד. כבר כשהיה בן שלוש הוא למד את רזי המחשב, שיחק במשחקי מחשב והוריו מספרים כי בגן הילדים היה מוכר כ"טכנאי" – בכל פעם שהמחשב בגן נתקע היו מזעיקים את צחי מארגז החול, והוא היה פותר את הבעיה. עם השנים צחי, שהתגלה כאוטודידקט מושבע, למד לעומק את כל הקשור בהפעלת המחשב ואף לימד את חבריו. הגלישה באינטרנט הייתה יקרה מאוד באותן שנים, וצחי היה מנהל מדי פעם משא ומתן עם אביו כדי לקבל עוד שעות גלישה ולהמשיך להתמחות בכל הקשור למחשבים. הוא גם לימד את עצמו שפת תכנות, והלימודים העצמיים הרבים אף היקנו לו ידע רב באנגלית, שפה ששלט בה ברמת שפת אם. צחי החל את לימודיו בבית הספר היסודי "בן צבי" ביישוב מגוריו, שלומי. מכיתה ז' ועד סוף י"ב למד בבית חינוך גליל מערבי, ליד קיבוץ כברי. עם המעבר מבית הספר היסודי המקומי לחטיבת הביניים בתיכון האזורי חששו מאוד הוריו של צחי – איך ישתלב הילד המופנם שלהם בחברת בני הקיבוצים והמושבים. ועוד - צחי היה ג'ינג'י, אדום אש, אך הוא  לא אהב את הכינוי הזה והוריו חששו שיציקו לו.

אלא שעד מהרה צחי השתלב בבית הספר ובחברה, השתלב ובלט בזכות אישיותו, בזכות הצטיינותו בלימודים ובזכות הידע הרחב שלו במגוון נושאים, בעיקר במחשבים . כך למשל מספרים ההורים שזמן קצר אחרי תחילת הלימודים צחי השתתף בתחרות של חברת "תנובה", שיחק מול מחשב וזכה במכשיר "פלייסטיישן". מאז היה ביתו למוקד של החברים, שהגיעו לשחק במשחק.

עם השנים צחי צבר חברים רבים שאהבו לבלות איתו – בסרטים, בפסטיבלים, בטיולים, לאכול חומוס בתרשיחא ועוד. הוא גם אהב מעשי ליצנות, וכך היה הכוכב בכל מסיבה. בשעות הפנאי אהב צחי להאזין למוזיקה מגוונת – קלסית, אבל גם הביטלס או קווין – ובדרך כלל ראו אותו יושב עם אוזניות, מאזין למוזיקה ומכין שיעורים.

לאורך כל שנותיו בחטיבת הביניים ובתיכון צחי בלט כתלמיד מצטיין, בעיקר בתחומים ריאליים ובתחומי המחשב, ולמד בכיתות המוגברות. בנוסף הוא השתתף בפרויקט מחוננים בשלומי. כן נבחן ונבחר להשתתף בפרויקט נטע (נוער טכנולוגי), תכנית המיועדת לעידוד מצוינות טכנולוגית ומנהיגות חברתית לבני נוער בכיתות ט'-י"ב ומקנה למשתתפים ידע עיוני ומעשי בתחומי טכנאות מחשבים, טכנאות רשתות תקשורת ובניית אתרי אינטרנט. בין שותפי התכנית חברת המיחשוב וטכנולוגיות המידע "סיסקו", אשר זיכתה את צחי במלגת לימודים.
צחי גם למד בתכנית "עתידים", תכנית מצוינות מדעית לתלמידי תיכון בפריפריה, ובחוג לקראת לימודים אקדמיים של "העמותה לתפנית בחינוך". כל הלימודים האלו הרחיבו מאוד את הידע שלו במגוון תחומים, וכבר בחופשת הקיץ אחרי כיתה י"א צחי החליט לגשת למבחן הפסיכומטרי לקראת לימודים אקדמיים, ועבר אותו בהצלחה.
עם כל הלימודים וכל העיסוקים צחי הקפיד על התמחות בתחום מרכזי אחד – המחשב. בין היתר הוא השתתף בתחרויות ארציות במשחקי מחשב, ואף השתתף וזכה בתחרות "קודגורו אקסטרים" - תחרות מחשבים ארצית המתנהלת מדי שנה מאז 2005 במכון ויצמן בשיטת "השורד הדיגיטלי האחרון". המשתתפים נבחנים בידע בתחומי ההיגיון, המתמטיקה והתכנות בשפות תכנות מגוונות, מתמודדים אחד מול השני בכתיבת קודים ובשיבוש הקוד של המתחרה והשורד האחרון שנותר מנצח.

לאור התמחותו בכל הקשור לעולם המחשבים צחי היה פטור מלימודי מחשב בתיכון. כל כך הוא האמין בעצמו שלקראת מבחן הבגרות התערב עם המורה למחשבים שיקבל ציון מאה – ואכן קיבל, וזכה בהתערבות. המורה שהפסידה הזמינה אותו לארוחה בהתאם לתנאי ההתערבות, אך צחי התחמק. כעבור זמן מה, בטיול בחו"ל, המורה קנתה לצחי חולצה, אך הוא לא זכה ללבוש אותה. 

צחי בגר והיה לצעיר אוהב ואהוב, צנוע, אדיב ובוגר לגילו, בעל יכולת ביטוי גבוהה וחוש הומור שנון. אהבתו האינסופית למשפחתו בלטה תמיד, אם ביחסו להוריו ואם ביחסיו הקרובים עם אחיו ועם אחייניו, שאיתם הירבה לשחק. צחי גם היטיב להבין את המצב הכלכלי בבית, קיבל באהבה את כל הטוב שהמשפחה הרעיפה עליו ומעולם לא ביקש כסף או מוצרי יוקרה. צחי, אומרים הוריו, היה גאוות המשפחה, מי שהגשים את החלומות שלהם. כתב אחיו: "צחי כשמו כן הוא, צח וטהור משקרים, מזימות ומניפולציות. היה קשה מאוד להכעיס אותו, ומעולם לא חיפש את טובתו האישית ". בצחי היתה ההכרה של סיוע לזולת, הוא נהג לתרום דם בתכיפות גבוהה וכל זאת כדי לאפשר חיים ומרפא לזקוקים, זאת ועוד צחי החזיק בכרטיס "אדי" לתרומת אברים להצלת חיים לאחר מותו. לקראת תום הלימודים צחי התכונן לשירות צבאי משמעותי, והחל לעסוק בספורט ולפתח את כושרו. בין היתר עבר קורס הכנה מקיף שכלל מסע רגלי בן שלושה ימים בנגב, מסע בו כל הציוד על הגב. הוא סיים את המסע המפרך בהצלחה, וחזר הביתה שמח וגאה בעצמו על שעמד במשימה.

בתום לימודיו התיכוניים צחי התקבל לעתודה האקדמית של צה"ל, שמשמעותה – גיוס, דחיית שירות לצורך לימודים אקדמיים ואז שירות במקצוע שנלמד. צחי ביקש ללמוד מדעי המחשב, ורק בטכניון בחיפה – הוא התעקש ללמוד בטכניון, ואפילו לא היה מוכן לשמוע על אוניברסיטה אחרת, ודאי שלא נרשם למקום אחר. הוא אכן התקבל לטכניון, והסיכום עם הצבא היה שיתחיל ללמוד הנדסה אזרחית, ואם הישגיו יהיו גבוהים כנדרש יעבור בשנה השנייה ללמוד מדעי המחשב.

ביום 13.10.2010 התגייס צחי לצה"ל, ובמסגרת העתודה החל ללמוד הנדסה אזרחית בטכניון. כמו בכל מקום אחר גם בטכניון צחי בלט בין התלמידים, בהישגיו ובאישיותו. מעבר להצטיינות בלימודים הוא המשיך להצטיין גם במשחקי מחשב, אותם שיחק בפאב הסטודנטים כשסביבו קהל אוהדים. הוריו של צחי מספרים על ביקור שלו בטכניון אחרי שפרש מהלימודים – החברים שלחו הודעות אחד לשני, וכולם הגיעו אליו "כמו אל מגנט", כדברי ההורים. אחרי שנה וחצי של לימודים, כשהבין צחי שלמרות הישגיו לא יוכל ללמוד מדעי המחשב, הוא פרש מהעתודה.

צחי ביקש לשרת שירות משמעותי. הוא שובץ לחיל החימוש, עבר קורס מפקדי כיתות (מ"כ) והוצב בבה"ד שש, בסיס הכשרה ולוגיסטיקה. עד מהרה צחי השתלב ביחידה, היה מעורב בשלל פעילויות, התנדב למשימות שונות כמו למשל הכנת מסיבת פורים לחניכים, וזכה להיות אהוד מאוד על מפקדיו, על עמיתיו ועל חניכיו. הוא שאף להתקדם בצבא, ותכנן להגיע לקצונה.  


רב-טוראי צחי קוגן נפל בעת מילוי תפקידו ביום י' באדר תשע"ג (20.02.2013), בן עשרים ואחת בנפלו.

הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בשלומי. הותיר הורים ושלושה אחים. על מצבתו של
צחי כתבו בני המשפחה: "היית לנו עולם ומלואו. תישאר בלבנו לעד."

אביבה זרובצ'יק, המחנכת של צחי

היית אדם עם נוכחות מיוחדת במעגל הכיתתי... בתחילה תהיתי איך מגיעים לצחי – ילד אינטליגנטי, שנון, מופנם ודי מרוחק. אבל הזמן, כידוע, מקרב לבבות ומסייע לקלף את הקליפות. כך נפתחה לה כיתה י"א ואתה שלפת דף במפגש הפתיחה ונשאת לכולנו נאום עלמה אתה מצפה מהשנה החדשה. הופתענו מהשנינות החדה , מהיצירתיות, ושטפת את כולנו במיוחדות שהיא רק שלך. כך גם הסיוע המדהים לו זכיתי ממך בעת הכנת המצגת למסיבת הסיום בי"ב. בדרך זו נחשף בפני אדם מלא בנתינה, יודע מה הוא אוהב, מה רוצה, שליו, מוקף חברים אוהבים. כן צחי, היית צריך לראות כמה אהוב אתה.

מספרים על צחי

חייל ששירת עם צחי: אני לא אשכח שהוקפצנו לדרום במבצע 'עמוד ענן' לעזור במעון לילדים עם פיגור, ואתה שובצת עם הילדים הכי קשים. שיחקת שם עם דודי איזה שעתיים בכדור אדום שקופץ. אני הגעתי ברגעים האחרונים לפני שאתה מתמוטט ואתה, כהרגלך, לא אמרת לדודי שנגמר הכוח. המשכת, מזיע, עם אותן האנרגיות שבהן התחלת. תמיד מתנדב, אבל תמיד. מסירות נפש לכל משימה שאתה עושה, שאף אחד לא מבין מאיפה היא באה.

 

מתן, חבר של צחי, סיפר על פגישותיהם במהלך השירות: אומרים שיין משתבח עם הזמן, וכך זה גם נחרט אצלי. ככל שעבר הזמן רק ראיתי יותר צדדים שלך, את התהליך שעברת, במיוחד מאז גיוסך, את האושר והזיו על פניך. ראיתי אותך מתפתח מול עיני,מסופ"ש לסופ"ש, ומוצא מקום שבו אתה מספר כמה טוב לך. זה עשה אותי באמת ובתמים מאושר בשבילך, כי באמת שאני חושב שזה הגיע לך למצוא מקום כזה.

במלאת חודש לנפילת צחי כתבה מירי, ידידה שלו: חלף כבר חודש. עשרים ושמונה ימים בסך הכול. זה זמן קצר כל כך ואני מרגישה שאני כבר לא חיה באותו העולם שבו חייתי קודם. הכול מרגיש שונה. שום דבר הוא לא מה שהיה פעם. אתה נמצא במחשבה הראשונה שלי כשאני מתעוררת בבוקר, בכל שיר שאני שומעת, בתמונות, בסיפורים, בהודעות, בשיחות האחרונות בטלפון... צחי שלנו, היית אדם מדהים. היית חכם, היית מצחיק, היית שנון והיית מוזר נורא... בדיוק בגלל זה, ובגלל עוד מיליון דברים, אנחנו כל כך אוהבים אותך. היית בשבילנו הרבה יותר ממה שיכולת לתאר לעצמך, וכל כך קשה להאמין שהיית... ולא תהיה פה יותר. אתה חלק בלתי נפרד מכולנו, צחי. אתה אמנם כבר לא בחיים אבל אתה כל כך חי ואמיתי בתוך הזיכרונות שלנו, בתוך כל אחד מאיתנו. אין לך תחליף ולעולם לא יהיה.

 

כתבה ידידה של צחי, ארבעה חודשים אחרי נפילתו: אני פשוט ממש ממש מתגעגעת אליך, ואתה מרגיש כמו חתיכה חסרה של פאזל. זה עדיין לא נקלט אצלי, ואני עדיין מדברת איתך כאילו אתה פה, אבל אתה לא וזה מעצבן ... הכול אוף . אתה אוף, הטיסה אוף כי אתה אוף, המחשב מקולקל כי אתה לא פה וגם הפלאפון. וגם המון דברים בנו התקלקלו כשהלכת, ורק שתדע שזה ממש לא  מנומס לקלקל אנשים בלי לשאול אותם קודם. וכולם מקולקלים ואני מתגעגעת אליך מאוד, מאוד, מאוד.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now